בעלי דירה תבעו דמי שימוש מהשכנה עבור מחסן שבבעלותם

דרגו את המאמר

בעלי דירה בבית משותף עתרו לבית משפט השלום בחיפה, והגישו תביעה כספית בגין דמי שימוש עבור מחסן בקומת הקרקע. התביעה הוגשה נגד בעלת דירה בבניין, בטענה כי במשך שנים היא מנעה מהם לעשות שימוש בחלק מהמקרקעין אשר בבעלותם. מנגד טענה הנתבעת כי המחסן כלל לא שייך לתובעים, ולכן היא אינה חייבת לשלם דמי שימוש.

הצדדים היו שכנים בבניין מגורים בקרית אתא, ולטענת התובעים, במשך 14 שנים חסמה הנתבעת את הגישה לחלק מהמקרקעין אשר בבעלותם, ולא אפשרה להם לעשות בו שימוש, זאת באמצעות דלת שהתקינה, למרות שחלל זה היה אמור לשמש אותם כמחסן.

במשך כל השנים התובעים שילמו ארנונה עבור המחסן

לטענת התובעים מדובר בשטח של כ 15 מ"ר הנמצא בקומת הקרקע של הבניין, אשר נמכר להם על ידי הקבלן, השטח רשום על שמם בלשכת רישום המקרקעין, והם שילמו בגינו ארנונה משך כל השנים. לפיכך דרשו פיצוי כספי בגין מניעת השימוש במחסן משך תקופה זו. בנוסף דרשו החזר תשלומי ארנונה ופיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהתנהגותה של שכנתם.

מנגד טענה הנתבעת כי למחסן כלל אין היתר בנייה, לכן התובעים לא היו יכולים להשתמש בו ואין לחייבה בתשלום דמי שימוש ראויים בגינו. עוד הוסיפה כי הדלת הותקנה על ידה כדין והמחסן סופח אליהם על ידי הקבלן ללא ידיעתה וללא הסכמתה. ואף טענה כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין הושג במרמה ואינו תואם את מה שהובטח לה על ידי הקבלן.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בנסח טאבו ובתשריט בית משותף שהוצגו בפניו, קיבל בית המשפט את גרסת התובעים, והשתכנע כי המחסן רשום על שמם בלשכת רישום המקרקעין ואף הגיע לכלל מסקנה כי הנתבעת אמנם מנעה מהם גישה לשטח אשר בבעלותם שלא כדין.

בית המשפט קבע כי אין היתרי בניה, אך המחסן רשום על שם התובעים

בית המשפט קבע כי בנסח הרישום מופיע כי לתובעים שני מחסנים, כאשר אחד מהם הוא המחסן הסמוך לדירתה של הנתבעת. ואף התרשם כי לקבלן היתה הזכות לרשום את המחסן בבעלות התובעים. ואף ציין כי היתר הבנייה שהוגש בידי הנתבעת לא גובר על הראיה החותכת אשר במרשם המקרקעין. לפיכך למרות שלא היו היתרי בניה היא אינה היתה רשאית לחסום את דרכם אל המחסן במשך כל אותן שנים.

שמאי מקרקעין אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, ביקר במקום ובחן את החלל והדלת החוסמת שהתקינה הנתבעת, והתרשם כי היא עצמה לא עשתה שימוש באותו מחסן במשך אותן השנים. המומחה העריך כי שווי דמי השימוש הראויים עבור המחסן הוא סך של 122 שקלים לחודש.

בסופו של דבר חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסכום של 30,250 שקלים בגין מניעת השימוש במחסן בתקופה של שבע השנים עובר להגשת התביעה, ובגין עגמת הנפש שנגרמה להם בשל כך. זאת בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 שקלים.

ת"א 26962-09-12