תביעה לסילוק יד נגד בעל עסק שפלש לשטח השייך למדינה

דרגו את המאמר

מנהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה לסילוק ידו של הנתבע משטח מקרקעין באזור התעשייה באשדוד, בטענה כי הוא מפעיל בסמוך בית עסק לתיקון שקי בד ומשטחים, הפולש לשטח שנמצא בבעלות מקרקעי המדינה. מנגד טען הנתבע כי הבעלים של המקרקעין הסמוכים התירו לו לבצע את הפלישה לשטח. בית משפט השלום באשדוד נדרש להכריע בסוגיה.

המדינה טענה כי בשנת 2004 גילה מפקח מטעם המנהל את הפלישה ודיווח עליה. עקב כך נשלחה התראה אל בעלי המקרקעין הסמוכים לסילוק ידם מהשטח. אולם בתחילת שנת 2009, המפקח ערך סיור במקום ומצא כי הפלישה עדיין קיימת, והשטח משמש את הנתבע כמחסן פתוח של משטחי עץ.

עם גילוי פלישתו למקרקעין, נמסרו לנתבע התראות המבהירות כי מדובר בשטח השייך למדינה והוא נדרש לפנותו, אך גם לאחר מסירת התראות רבות ודרישות לסילוק ידו, הוא לא פינה את השטח. על כן עתרה למתן צו המורה לסלק את ידו, לפנות את המקרקעין ולהחזירם לחזקתה.

לטענת הנתבע שטח המקרקעין כבר אינו שייך למדינה

הנתבע טען להגנתו כי בשנת 1986 הוא שכר את הנכס הגובל במקרקעין נשוא כתב התביעה, לצורך הפעלת בית עסק לתיקון שקי בד, ובשטח הוא משתמש בין היתר לאחסון שקים ומשטחים. הנתבע הוסיף וטען כי כאשר שכר את השטח האזור היה שומם, לכן כדי להגן על העסק מפני גניבות, הוא בנה מסביבו גדרות.

פקחים של המנהל וגורמים שונים ידעו במשך שנים רבות כי הוא עושה שימוש בשטח, אך לא באו אליו בטענות, לפיכך התביעה שהוגשה בשיהוי עולה עד כדי הסכמה שבשתיקה לזכויותיו במקרקעין.

בנוסף טען כי המדינה חתמה על הסכם עם קבוצת משקיעים, שבמסגרתו המדינה התחייבה להחכיר את השטח וקבוצת המשקיעים תישא בעצמה בפיתוח העיר. לכן קבוצת המשקיעים הם הבעלים של השטח, ומינהל מקרקעי ישראל אינו מורשה להגיש תביעות בגין המקרקעין שהמדינה העבירה לאחרים והם בחכירתם לדורות ובבעלותם.

המדינה הוכיחה כי השטח מצוי בבעלותה

לאחר בחינת הראיות ושמיעת טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט כי התובעת הוכיחה כי השטח שאליו פלש הנתבע בבעלות המדינה והוכיחה את מיקום וגבולות שטח החלקה, וכי המקרקעין נושא התביעה הם חלק ממקרקעי המדינה.

בית המשפט קבע כי הטענה של הנתבע בדבר הסכם שנחתם בין המדינה לבין קבוצת משקיעים לא נתמכה בראיות קונקרטיות, ולגבי טענת השיהוי, קבע כי אין בה כדי להכשיל את התביעה לסילוק יד, מאחר שבמהלך תקופה זו הנתבע לא רכש זכות במקרקעין.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנתבע פלש לשטח בסמוך לבית העסק שלו, והוא עושה בו שימוש להנחת משטחי עץ ללא רשות וללא הסכמה, וקבע כי מדובר בשטח השייך למדינה ומנוהל על ידי המנהל. על כן קיבל את התביעה ונתן צו המורה לנתבע לפנות ולסלק ידו מהמקרקעין ולהחזירם לידי המדינה כשהם פנויים. בנוסף חייב את הנתבע לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של התובעת בסך של 10,000 שקלים.

ת"א 3733-02-10