בעל החנות תבע מהשוכרים את יתרת דמי השכירות

דרגו את המאמר

בעל נכס בצפון הארץ פנה אל בית משפט השלום בעכו והגיש תביעה נגד שני שוכרים אשר שכרו את הנכס לצורך ניהול חנות נעליים. התובע דרש לקבל תשלום בגין יתרת דמי שכירות אשר לא שולמו, חשבון חשמל ובגין נזק שנגרם למושכר בסך כולל של 70,056 שקלים.

התובע הצהיר כי החנות הושכרה לנתבעים על פי הסכם שנערך בעל פה, ולפגישה הראשונה בנושא השכירות לא הגיע הנתבע השני, אולם הנתבע הראשון הגיע יחד עם בן דודו, אשר בינתיים נפטר. השניים בחנו את הנכס ומצאו כי הוא מתאים להפעלת החנות. ואף במסגרת אותה פגישה הגיעו להסכמה בדבר גובה דמי השכירות בסך של 4,000 שקלים בחודש.

התובע טען כי נותר חוב בגין 14 חודשי שכירות

לטענת התובע, הנתבע השני נכח בעת חתימת חוזה השכירות ואף דאג למסור לו מדי פעם את שכר הדירה. על כן ראה בו כשוכר. עוד טען כי בעת סיום החוזה נותר חוב עבור 14 חודשי שכירות וכן חודש שכירות אחד אשר בגינו שולמו 3,000 שקלים בלבד, החל מחודש יוני 2011 ועד פינוי המושכר בסוף אוגוסט 2012.

התובע הוסיף כי נותר חוב עבור חשבון החשמל והציג בפני בית המשפט חשבון לתקופת השכירות על סך של 2,785 שקלים, ואף דרש סכום נוסף בגין תיקונים של נזקים במושכר, אולם לא הציג חוות דעת של מומחה, או קבלות מתאימות עבור ביצוע עבודות התיקונים.

הנתבע הראשון הודה כי שכר את הנכס מהתובע לצורך ניהולה של חנות נעלים, אך טען כי הנתבע השני לא שכר את החנות אלא שימש כעובד שכיר ועבד בחנות לתקופות קצובות, אשר בהן שימש כמנהל החנות ומוכר. הנתבעים הודו בקיומו של החוב אך חלקו על סכום התביעה, וטענו כי החוב הוא עבור עשרה חודשי שכירות בלבד. עוד טענו כי ביקשו לצאת מהחוזה ולפנות את הנכס מוקדם יותר, אולם התובע לא נענה לבקשתם ובכך היו כבולים בסירובו לפנות את הנכס.

בעל הנכס לא היה יכול לדעת כי העובד פועל בשמו של המנהל

לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם בית המשפט כי הנתבע השני נצפה בחנות במועדים שונים מנהל את החנות ומוכר בה, ואף היה בין אלו אשר העבירו את התשלום השכירות לתובע. ולא הוכח כי התובע היה צריך לדעת כי העובד השכיר אינו פעול בשמו הוא אלא בשמו של מנהל החנות.

בית המשפט קיבל את תביעת התובע לתשלום דמי שכירות בסך של 57,000 שקלים עד לסוף אוגוסט 2012, ועבור חוב של חשבון חשמל 2,785 שקלים. רכיב בגין תיקונים של נזקים במושכר של התביעה לא הוכח ונדחה מאחר שלא הובאה כל ראיה לביצוע התיקונים.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה ברובה, וקבע כי הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד סך של 62,416 שקלים, בצירוף הוצאות משפט בסך של 1,800 שקלים והוצאות שכר טרחת עורך דין בסך של 8,000 שקלים.

ת"א 58636-07-12