מי מהצדדים הפר את זיכרון הדברים שנחתם לפי הסכם המכר?

דרגו את המאמר

לאחר חתימה על זיכרון דברים לרכישת דירה, הסכם המכר לא יצא לפועל. המוכרים טענו כי הקונים הפרו את ההסכם, בעוד שהקונים טענו ההפך. בית משפט השלום בחיפה נדרש להכריע מי מהצדדים הפר את החוזה, ומי נדרש לשלם פיצויים.

בעלי דירת מגורים בחיפה חתמו בחודש פברואר 2007 על זיכרון דברים למכירת הדירה עם קונים פוטנציאלים. בין הצדדים הוסכם כי הסכם מכר מפורט ייחתם ביניהם תוך שלושה שבועות, ואף בגין הפרת זיכרון הדברים הוחלט על פיצוי מוסכם בסך של 10,000 דולר.

לטענת התובעים הם רכשו דירה חדשה, על בסיס זיכרון דברים והכספים אשר אמורים היו להתקבל כתוצאה מהמכירה, והם יידעו את הקונים בנוגע לרכישה. בתגובה השיבו הקונים כי עסקת המקרקעין מבחינתם סגורה, ואין להם ממה לחשוש.

בעלי הדירה טענו כי הקונים הוליכו אותם שולל

על אף ההתחייבות, הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים ולא חתמו על הסכם מכר, והודיעו להם בטלפון, לאחר מספר התחמקויות, כי אינם מעוניינים עוד בחתימה על ההסכם. על כן הגישו התובעים תביעה לפיצוים בגין הפרת החוזה, בטענה כי הקונים הוליכו אותם שולל.

התובעים ציינו כי בעקבות הפרת ההסכם, נגרמו להם נזקים בגין פרסום חוזר של הדירה למכירה, שבירת קופת גמל בעירייה, הפרשי שער דולר, ואף נגרמה להם עוגמת נפש רבה. על כן דרשו פיצויים בסך של 58,510 שקלים, כולל הפיצוי המוסכם מזיכרון הדברים בסך 10,000 דולר.

מנגד טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגדם, מאחר והדירה נמכרה לאחר שבעה חודשים, בחודש ספטמבר 2007 לקונים אחרים, על כן לא נגרם להם כל נזק, ואף לא הוצגה כל אסמכתא להפרשי שער הדולר הנטענים.

בעלי הנכס ניסו להתחמק מתשלום דמי תיווך, על כן דחו את מועד החתימה

עוד ציינו כי בעלי הדירה חתמו על הסכם בלעדיות עם סוכנות תיווך בטרם חתמו על זיכרון הדברים, על כן ביקשו לעכב את חתימת ההסכם, על מנת שיוכלו לבוא בדברים עם המתווך. לפיכך התנהלות בעלי הדירה היא זו שהביאה לעיכוב בחתימת ההסכם, ולאחר שפג תוקפו של זיכרון הדברים הודיעו התובעים כי הם מעוניינים בחתימה על הסכם מכר.

בשל העיכוב שקלו הקונים הפוטנציאליים את הדברים, והגיעו למסקנה כי הם אינם מעוניינים להמשיך בהליך הרכישה, ואף מסרו על כך הודעה במכתב.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים הופר, ונדרש להכריע מי מהצדדים הפר אותו. מצד אחד טענו התובעים כי הם הסכימו עם הנתבעים על הארכה של מועד החתימה המיועד עד סוף אפריל של אותה השנה. ומצד שני טענו הנתבעים שדווקא התובעים הם אשר הפרו את ההסכם, מאחר וחתמו על הסכם בלעדיות עם חברת תיווך, ולפיכך ביקשו שוב ושוב לדחות את מועד החתימה, על מנת שלא יאלצו לשלם דמי תיווך.

הנתבעים ישלמו לבעלי הדירה את סכום הפיצוי המוסכם

התובעים הוכיחו כי ברגע שנחתם זיכרון הדברים בין הצדדים, הסכם התיווך בוטל, והם פנו אל הנתבעים פעמים רבות, והם בתגובה הרגיעו אותם שוב ושוב, וטענו כי העסקה מתעכבת בשל עניינים טכניים.

בית המשפט מצא את גרסתם של התובעים אמינה ומהימנה, על כן קבע בסופו של דבר כי הנתבעים הפרו את ההסכם, ולפיכך חייב אותם לשלם סך של 35,000 שקלים, בגין הפיצוי המוסכם בזיכרון הדברים, שהינו שווה ערך לסך של 10,000 שקלים. בנוסף הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך של 6,150 שקלים.

ת"א 10238-09-08