האם העירייה חייבה את השוכר לשלם עבור נכס שככל לא החזיק בו?

דרגו את המאמר

עיריית ראשון לציון הגישה בפני בית משפט השלום בראשון לציון תביעה כספית בסך של 52,000 שקלים לגביית חוב ארנונה ישן בגין נכס ששכר הנתבע לניהול עסק עצמאי באזור התעשייה בעיר.

מנגד טען הנתבע כי העירייה חייבה אותו בתשלומי ארנונה על נכס נוסף, שלא שכר ולא החזיק בו מעולם, והארנונה חושבה על שטח גדול בהרבה משטח הנכס בו החזיק.

על פי העובדות בחודש יולי 2006, מסר הנתבע לעירייה הודעה על החזקה במושכר בצירוף חוזה שכירות, בו הוא מחזיק החל מאפריל 2006. לפי הסכם השכירות הוא שכר חנות בשטח של 23 מ"ר לצורך אפיה ואחסנה.

העירייה פיצלה את הנכס לשני נכסים לצורכי מיסוי עירוני

בעל הנכס הודיע לעירייה כי השוכר עזב את החנות בחודש אוגוסט 2009. ובעת הדיון המשפטי העיד הנתבע כי הוא עצמו לא שלח הודעת חדילה לעירייה. לפיכך המועד הקובע לצורך הפסקת החזקה בכל הקשור לחיובי ארנונה, הוא בהתאם להודעת החדילה שמסר בעל הנכס.

לאחר שהנתבע שכר את הנכס, בוצעה מדידה מטעם העירייה, ונמצא כי הוא כולל את החנות, שטח ישיבה, ושטח אפייה ואחסנה, בשטח כולל של 79 מ"ר. לצורך מיסוי עירוני, העירייה פיצלה את הנכס לשני נכסים, כאשר האחד סווג למסחר, והשני סווג לבתי מלאכה ותעשיה.

עקב המדידה עלה כמעט פי שלוש חיוב הארנונה בעבור הנכס הראשון, ולנכס השני נוסף חיוב דו חודשי. אחרי שהנתבע עזב את המושכר, אוחדו שוב שני הנכסים לכדי נכס אחד לצורכי ארנונה.

הנתבע טען כי הוא שכר נכס אחד בלבד וחויב לשלם עבור שניים

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה נגדו, או לחילופין להפחית באופן יחסי את החיובים הנוגעים לארנונה. מאחר והוא לא שכר מחסן או מאפיה, אלא לטענתו הוא שכר על פי החוזה רק את החנות בשטח 23 מ"ר בלבד, ומעולם לא החזיק בנכס השני.

לטענתו העירייה לא הוכיחה כי הוא אכן החזיק בנכס אשר סווג לבתי מלאכה ותעשיה, והיא לא הוכיחה את זכותה לגבות ארנונה בגין נכס זה, שהוא שטח גדול בהרבה מזה שהחזיק בו.

עוד טען הנתבע כי עם חקיקת דיני ההקפאה, הרשויות חיפשו דרכים שונות להגדיל את מקורות ההכנסה שלהן ואת החיוב עבור מיסוי מקרקעין, על כן החלו במדידות חדשות ויצירתיות, שלפתע הגדילו את שטחי הנכסים.

עם זאת הנתבע לא הכחיש שקיבל מהעירייה דרישות תשלום או הודעות חיוב ביחס לכל אחד משני הנכסים, ולא צירף ראיות כלשהן, המעידות על כך שלא שכר את שני הנכסים.

הנתבע לא הצליח להוכיח את טענותיו בנוגע לחיוב יתר

לאחר שמיעת טענות הצדדים התרשם השופט כי מדובר בטענות כלליות ביותר של הנתבע, ביחס לגודל השטח שהחזיק בו, ללא כל ראיה מעבר לאמירה הסתמית בתצהיר, ולא נטען לחיוב בגין סיווג לא נכון או לתחשיב שגוי. על כן בקשתו לביטול התביעה נדחתה.

בסופו של דבר התביעה התקבלה, והנתבע חויב לשלם לעירייה סך של 52,000 שקלים עבור חוב ארנונה, בצירוף ריביות, ובנוסף חויב לשאת בהוצאות משפט בסך של 6,300 שקלים.

ת"א 49358-11-10