לאחר חתימה על זיכרון דברים, גילה הקונה כי למוכרים אין את מלוא הזכויות על הנכס

דרגו את המאמר

התובע, עולה חדש מאתיופיה, טען כי במהלך עסקה לרכישת דירה במרכז הארץ, הוא נוצל על ידי מוכרי הדירה, עקב היותו עולה חדש, שלא שולט היטב בשפה העברית.

בעלת הזכויות הנוספות, כלל אינה מעוניינת למכור את הדירה

תביעתו מבוססת על רצף אירועים מצערים, ועל העובדה שרק לאחר חתימה על זיכרון הדברים, במעמד עורך דין, הוא גילה להפתעתו הרבה, כי למוכרים אין את מלוא הזכויות על הדירה וקיימת בעלת זכויות נוספת, שהיא אינה מעוניינת כלל למכור את הדירה.

בעקבות עובדה זו, הגיש הקונה המתוסכל תביעה כנגד המוכרים ועורך הדין, לתשלום פיצוי בסכום כולל של 164,000 ₪, הכולל את דרישת ההשבה של התשלום הראשון בסך 25,000 ₪, ששולם לדבריו במזומן, על חשבון הדירה, את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, את שכר הטרחה לעורך הדין, וכן, פיצוי תמורת עגמת הנפש ואובדן הזמן.

התובע טען כי העביר תשלום ראשון, אך לא ברור למי נמסר הכסף

החלק הראשון בתביעה להשבת התשלום עורר מחלוקת, מאחר והתובע טען בעקביות, כי ביצע את התשלום הראשון, בעוד שיתר המעורבים בפרשה, הכחישו בתוקף כי העברתו מעולם לא בוצעה.

בעדותו של התובע, שהעברית אינה שגורה בפיו, התגלו מספר סתירות, אך הקושי המהותי נגע לזהותו של האדם שלידיו נמסר התשלום, כיוון שבעדותו הוא מייחס את מסירת הכסף לעורך הדין, אך היא בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, שאינה קבילה. כמו כן, בהסכם צוין מפורשות, כי התשלום הראשון שולם לא במעמד חתימת ההסכם, אלא יומיים קודם לכן.

המוכרים הסתירו מהתובע מידע יסודי ומסרו הצהרה כוזבת

בחלק הנוסף של התביעה, נטען כי יש לחייב את הנתבעים ואת עורך הדין בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם, מעצם הפרתם את ההסכם, במתן הצהרה כוזבת ובהסתרת מידע יסודי ומתוקף עריכת ההסכם בצורה רשלנית. על הנתבעים חלה החובה לשלם לצד הנפגע, דמי נזק קבועים מראש, מבלי צורך להוכיח את הנזק, בסך של 47,670 ₪.

השופטת קבעה, כי הנתבעים שהציגו לתובע מידע כוזב, הפרו את הסכם רכישת הדירה, לכן עליהם לשלם את הפיצוי המוסכם. התביעה להשבת התשלום הראשון נדחתה, מאחר שעדותו של התובע לא הייתה עקבית.

עורך הדין נתן ייעוץ רשלני ולא מקצועי לעולה חדש

עורך דין שייצג את הצדדים, התרשל בעת מתן ייעוץ מקצועי לא מהימן. לכן טען התובע, יש לחייבו בהשבת שכר הטרחה ובסך הנזק, בסכום של כ- 164,000 ₪. מנגד טען העורך הדין כי התובע ידע על קיומה של בעלת זכויות נוספת. ולדבריו הדבר לא היווה מכשול, מאחר והיא ויתרה על זכויותיה בדירה.

השופטת ציינה כי עורך הדין, נהג במידה גבוהה של רשלנות, בעת שנמנע מלהזכיר בפני התובע את בעלי הזכויות בדירה הנוספים בהסכם, וחובתו הבסיסית היא לבדוק את זכויות הנכס ולהתאים אותן להסכם. וכאשר הוא מייצג עולים חדשים, שאינם דוברי השפה העברית, והתלות גבוהה יותר, חובת הנאמנות כלפיהם משמעותית הרבה יותר.

התביעה התקבלה בחלקה, עורך הדין יחזיר לתובע את שכר הטרחה ששולם לו, והנתבעים יישאו כלפי התובע בתשלום הסך של 47,670 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, וכן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ₪.